פסק-דין בתיק ב"ל 29417-04-13

1.         לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.3.13 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למערערת 0% נכות צמיתה החל מיום 16.7.13.

רקע עובדתי

2.         המערערת הגישה תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, ולתשלום תגמול נכות בגין פגיעה מיום 10.8.11, אשר הוכרה כתאונת עבודה.

3.         ועדה רפואית מדרג ראשון בישיבתה מיום 15.1.12 קבעה למערערת 10% נכות זמנית לתקופה שמיום 10.11.11 ועד ליום 15.7.12, בגין נוירופטיה רדיאלית משנית לחבלה באמה.

4.         בתום תקופת הנכות הזמנית התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון לדון בעניינה של המערערת.

            הוועדה הרפואית מדרג ראשון בישיבתה מיום 22.8.12, קבעה כי לא נותרה למערערת נכות בגין הפגיעה מיום 10.8.11.

5.         המערערת הגישה ערר על החלטה זו לוועדה רפואית לעררים, אשר התכנסה לדון בעררה של המערערת ביום 30.12.12, וסיכמה את דיוניה ביום 3.3.13. הוועדה קבעה את נכותה הצמיתה של המערערת בשיעור 0% החל מיום 16.7.13.

            על החלטה זו הוגש הערעור דנן.

טענות הצדדים

6.         לטענת המערערת, הוועדה הסתפקה בקביעה כי עובר לתאונה היא סבלה מקרע בגיד, ולא בדקה האם ההגבלה בתנועות הכתף הוחמרה בעקבות הנפילה.

בנסיבות אלה, המערערת טוענת כי הוועדה שגתה משלא בדקה האם הנפילה בעבודה גרמה להחמרה במצב כתפה הימנית. שכן, לאחר הנפילה היא התלוננה בפני הרופאים המטפלים על החמרה במצב הכתף.

לתמיכה בטענותיה, צירפה המערערת מסמכים מתיקה הרפואי, בהם מתועדות תלונות על כאבים בכתף ימין שהחמירו אחרי שבר שורש יד ימין.

7.         לטענת המשיב, הקרע בכתף עליו מתלוננת המערערת יוחס על ידה למצב קודם מלפני תאונת העבודה, והיא לא התלוננה לפני הוועדה על החמרה שחלה במצב הכתף בעקבות התאונה. בטופס התביעה להכרה בפגיעה כתאונת עבודה, המערערת ציינה כי נפגעה ביד ימין, להבדיל מכתף ימין, והמשיב לא הכיר בפגיעה בכתף.

            לאור האמור, המשיב טוען כי לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, וכי דין הערעור להדחות.

דיון והכרעה

8.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, ואפרט.

9.         כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

ראה: עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 213.

עוד נקבע, כי קביעות שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן.